רש"י על בראשית י״ח:י׳:ב׳-ג׳

« רש"י על בראשית י״ח:ט׳ רש"י על בראשית י״ח:י״א »

2 שפתי חכמים פתח ↗

ופסח היה כו'. וא"ת מנ"ל לרש"י דפסח היה ונ"ל דלשנה אחרת נולד יצחק וכתיב בפרשת בא שמות יב מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' והד' מאות שנה היו מתחילין מיום שנולד יצחק כשהיה זרע לאברהם ובאותו יום שהתחילו ארבע מאות שנה בו היו כלים וביום שכלו בו יצאו כדפי' רש"י שם והם היו יוצאים בט"ו בניסן הוא יום ראשון של פסח א"כ הבשורה והלידה של יצחק היו נמי בפסח. ועי"ל דרש"י דייק מדכתיב גבי לוט ומצות אפה להלן יט ג ש"מ דפסח היה וזה היה באותו היום שדבר המלאך כן:

2 מזרחי פתח ↗

כעת הזאת לשנה הבאה. כי כ"ף הדמיון לעולם מורה על השוואת הדברים ולפיכך צריך להיות כאן שתי עתות דומות האחת עת הבשורה ממש מאחר שלא פירש זמנה והאחרת בשנה הבאה כמו שכתוב באברהם אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת וכמוהו כעת יאמר ליעקב ופרש"י עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל:

2 גור אריה על בראשית פתח ↗

בעצם היום שמלאו לאברהם צ"ט וכו'. דאם לא כן מאי "בעצם היום". והקשה הרמב"ן דמאי קא משמע לן בזה, ולמה נכתב דבר זה, ועוד דקיימא לן כרבי אליעזר בפרק קמא דראש השנה דבתשרי נולדו האבות, דבתשרי נברא העולם, והוא כתב לקמן רש"י יח, י שהבשורה בפסח היה, כדאיתא בפרשת וירא, ואיך יתכן שמלאו לו לאברהם צ"ט שנים, ויראה דאין קשיא, דההיא דאמרינן ר"ה י ע"ב 'בתשרי נולדו האבות ובפסח נולד יצחק' הוא לפי מה שנאמר שהבשורה היה גם כן בתשרי, כדאיתא בפרק קמא דראש השנה יא. ומפרש "למועד" הראשון, ולפי זה אמרינן דמלאו לאברהם צ"ט שנים בתשרי. אבל רש"י מפרש להלן יח, יד "למועד הזה בשנה האחרת" שפסח היה שם שם י, וקאמר ליה בשנה האחרת למועד הזה, והוא כמאן דאמר בניסן נולדו האבות. ומפרש רש"י אליבא דמאן דאמר בניסן נברא העולם, כי פשט הכתוב "למועד הזה" ר' להלן יח, יד שהוא פסח – משמע יותר שיהיה בשנה אחרת משיהיה "למועד הזה" למועד הראשון, כי "למועד הזה" משמע שהוא עומד בו:ומה שהקשה דמאי בא לאשמועינן שנימולו באותו יום שמלאו לו צ"ט שנים וי"ג לישמעאל, זה יש לתרץ דהכתוב אומר כי בשני אברהם תליא, שלא יהיה נכנס שנה ק' לאברהם ויותר מי"ג לישמעאל, כי קודם מתן תורה לא היו נענשים רק עד מאה רש"י לעיל ה, לב, "כי הנער בן ק' שנה ימות" ישעיה סה, כ, ומשמע דבן ק' יענש, ולא היה ראוי שיהיה אברהם בן מאה בלא מילה. וכן בן שלש עשרה לישמעאל, שראוי שלא יהיה בנו יוצא מתחת רשותו – שיהיה גדול ואז לא יהיה תחת רשותו, ולא יתן את עצמו למול, כי עד שלשה עשר קטן הוא, ורשות אביו עליו למילה, אבל מבן י"ג ואילך הוא גדול, והוא ברשותו, ואיך ימול אותו אביו, דמה ענין אביו עליו. ואין ספק שלא היה ישמעאל מל עצמו שאינו מצוה, רק אביו מצוה עליו:

3 גור אריה פתח ↗

לא בישרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של הקב"ה כו'. פירוש שהקב"ה הוא שהודיע לו שהוא יתברך ישוב אליו. וכתב הרמב"ן דפירש כן מפני שמצאנו שהקב"ה אמר לו "למועד" אשוב אליך ר' פסוק יד, וכן תמצא בדברי המלאך שאמר "שוב אשוב אליך", ולפיכך דברי המלאך הם דברי הקב"ה. וכן הוא נכון, דהא הקב"ה אמר "למה זה צחקה שרה וגומר למועד אשוב אליך" פסוקים יג, יד, משמע שבא הקב"ה לחזק דברי המלאך, ואם כן דברי המלאך הם בעצמם דברי הקב"ה. ולי יראה דפירש כן – דאיך יאמר המלאך "שוב אשוב אליך כעת חיה" הרי איך המלאכים נשתלחים רק לפי שעה, ואיך יאמר המלאך "שוב אשוב אליך" לשנה הבאה, דשליחות המלאך הוא לפי שעה, אלא בשליחות הקב"ה הוא. פירוש – שכך אמר המלאך לאברהם – הקב"ה מודיע לך "שוב אשוב אליך", ומדבר השליח כאילו היה שולחו מדבר. ומה שהפך רש"י הפירוש לפרש "שוב אשוב" אחר "כעת חיה", להביא ראיה עוד אל הפירוש שפירש כבר 'כעת הזאת לשנה הבאה', דהא מה שאמר המלאך לו "שוב אשוב" לא היה זה אלא בשליחות המקום, וכיון שאתה מוצא בדבור המקום "למועד אשוב אליך" פסוק יד ופירוש למועד שקבעתי לך אתמול רש"י שם, אם כן גם כן "כעת חיה" פירושו לשנה האחרת כעת הזאת:

1 כעת חיה. כָּעֵת הַזֹּאת לַשָּׁנָה הַבָּאָה, וּפֶסַח הָיָה, וּלְפֶסַח הַבָּא נוֹלַד יִצְחָק, מִדְּלָא קָרֵינַן כְּעֵת אֶלָּא כָּעֵת:

2 כעת חיה. כָּעֵת הַזֹּאת שֶׁתְּהֵא חַיָּה לָכֶם, שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם שְׁלֵמִים וְקַיָּמִים:

2 גור אריה פתח ↗

כעת הזאת לשנה הבאה. כדמסיק – דאי הוי כתיב "עת" בשוא הוי דבוק אל "חיה", והיה פירושו בעת שתהיו חיים וקיימים, באיזה עת שיהיה, רק שתהיו חיים וקיימים, אבל השתא דכתיב עת בקמץ אם כן הקמץ מפסיק, ופירושו כעת הזאת, ו"חיה" ענין בפני עצמו, שתהיו חיים וקיימים כולכם. ומה שהוסיף 'ופסח היה', כלומר דאל יקשה לך דהא לאו לשנה הבאה לגמרי, דהא ביום ג' למילתו היה רש"י פסוק א, וביום הראשון למילה אמר לו "למועד אשוב אליך ולשרה בן", וזה לשנה הבאה ליום הראשון של מילה, ואיך יאמר "כעת חיה" על יום ג' של מילה, ולפיכך פירוש 'ופסח היה', ופירוש "כעת" קאי על פסח, כלומר כעת הזאת שהוא פסח – גם כן תלד לשנה אחרת. והא דפסח היה יליף ליה לקמן דכתיב יט, ג "ומצות אפה" גבי לוט רש"י שם, ולא שהיה יום ראשון של פסח, רק יום ג' של פסח, ומפני שאין לאכול חמץ – אפה מצה. וכן בב"ר מח, יב אמרו – "לושי ועשי עגות" פסוק ו – 'פרוס הפסח היה', והיינו יום ג' של פסח. והרא"ם היה לו גרסא אינה נכונה 'ערב פסח היה', ולפיכך הקשה דברי רש"י אהדדי, ולא יתכן גבי אברהם ערב פסח היה, דאיך אכל מצה בערב פסח, והרי אסור לאכול מצה בערב פסח ד כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ירושלמי פסחים פ"י ה"א:

2 דברי דוד פתח ↗

ופסח היה. עיין לעיל בפסוק ראשון שביום שלישי למילה נראה אליו מה שכתבתי שם:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כעת חיה, כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה וכו'. ור' "שפתי חכמים" אות מ ו"דעת זקנים" להלן יד "למועד, בגימטריה בפסח". ולהלן אצל לוט יט, ג רש"י ד"ה ומצות אפה לומד רש"י שפסח היה מן העובדה שמצות אפה לוט, והרי זה לימוד פשוט. וממנו קשה, כיצד זה ציווה אברהם אבינו ע"ה לעשות עוגות ולהשתמש בקמח עמילן לטבחים? ודברי שפתי חכמים להלן יט, ג אות א אינם משכנעים ביותר, כי מאימתי קוראים למצה עשירה עוגה, ועוד, שאין הוא עונה באשר לקמח כעמילן הטבחים. פ' וירא תשמ"ט ור' גור אריה שבא רש"י לתרץ מה שנאמר למעלה יז, כא ור' רש"י שם לפס' כג ביום שנימול אברהם "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה אחרת", והנה כאן, ביום השלישי לאחר מילתו אומרים המלאכים "כעת חיה". אלא אין הכוונה ליום המסויים הזה, אלא למועד זה, דהיינו חג הפסח של השנה הבאה.

« רש"י על בראשית י״ח:ט׳ רש"י על בראשית י״ח:י״א »